Rabbi Nosson Levine

The following article appears in the introduction to the two volume sefer Matnas Aharon, authored by Rabbi Nosson Levine in honor and in memory of his parents, Rabbi Dr. and Mrs. Aaron Levine z”l. The Sefer is available from the author and can be found in Otzar HaHochma.

דברי זכרון לכבוד אמי מורתי ע”ה 

כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם (ישעיה סו:יג)

 

ספר זה יוצא לאור תוך שנה לפטירת אמי מורתי מרת לאה שרה בת הגאון הגדול ר’ שמואל דוד וורשבציק ע”ה. ובעוד שבאו המנחמין לביתי וברכוני בברכת המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים, נתעוררתי דאבלותי היא באמת פשוטו כמשמעו “בתוך שאר אבלי ציון ירושלים”. אמי מורתי ע”ה נפטרה ביום ז’ תמוז תשע”ג, ונקברה ביום ט’ תמוז. ומאז התחילו ימי אבילות עליה. ויום כלות השלושים היה בט’ באב. וימים אלו הם ממש ימי אבלות דציון וירושלים. דהרי בבית ראשון בט’ תמוז הובקעה העיר. ונמשכה תקופת החורבן עד ט’ באב שבו נשרפה הבית. ונמצא דימי בין המצרים של בית ראשון הם הם היו ימי אבל יחיד של משפחתי.

ובעיקר תפלה הנ”ל שמברכין לכל אבל, המקום ינחם אתכם בתוך אבלי ציון וירושלים, נראה הביאור בזה עפמ”ש בגמ’ ברכות דף כט: אמר אביי לעולם לישתף איניש נפשיה בהדי צבורא. ולכן איתא שם דכשמתפלל אדם תפלת הדרך יאמרוה בלשון רבים שתוליכנו לשלום וכו’ ולא שתוליכני לשלום ע”ש. והטעם דתפלה על הציבור מתקבלת יותר מתפלה על יחיד. דיחיד לעצמו אינו מובטח שכדאי זכיותיו שיתקבל תפלתו. משא”כ תפלה על הציבור הרי ודאי יש לו לציבור זכויות רבות. וכן מצינו כשמתפללין על חולה מסוים אחר הזכרת שם החולה מסיימין “בתוך שאר חולי ישראל” כדי לכלול תפלה על חולה זה בהדי שאר חולי ישראל. ולכן גם בניחום אבלים כוללין תפלה על נחמת אבל מסוים עם שאר כלל ישראל, דהם נמי תמיד אבלים על ציון וירושלים. ונהי דאין נוהגין איסור רחיצה ובשר ויין וכדומה רק בתשעת הימים, אבל גם בשאר ימות השנה כלל ישראל נקראין אבלי ציון וירושלים. וכן איכא כמה דינים הנוהגין בכל השנה משום זכר לחורבן כמו איסור שחוק ואיסור שיר וכדומה.

אך ק”ק דהול”ל בתוך שאר אבלים סתמא. דהרי לדאבוננו הרבה אבלים איכא בעולם בכל עת. ואע”ג דאבלים אחרים אינם שייכים לאבלותו של זו, הרי מצינו לגבי תפלת הדרך דאומרים תוליכנו אע”ג דהוא הולך יחידי, מאחר דיש כמה בנ”א שהם נמי הולכין בדרך בשעה זו. וכן בתפלה שמתפללים על חולים אומרים בתוך שאר חולי ישראל.

ונראה דבאמת שאני אבלות משאר צרות וצרכי בנ”א. דלגבי שאר צרות וצרכים, יש לדמות צער של אדם זה לאנשים אחרים שיש להם צרה בדומה לזה. וכן בכל צרכי בנ”א. אבל באבלות אינו כן. דאבידת נפש א’ אינו דומה לאבידת נפש אחר. דהרי כל יחיד הוא עולם בפני עצמו. וגם כלפי האבלים, הרי כל א’ יש לו יחס מיוחד עם זה שנפטר שאין לדמותו ליחס שיש לאחר עם קרובו. וכל א’ רכש דברים מסוימים מהנפטר שהם שונים לגמרי ממה שרכש חבירו מקרובו שנפטר לו. וע”כ א”א לכלול כל אבלים בחדא מחתי ולומר בתוך שאר אבלי ישראל.

וע’ גמ’ מו”ק דף יד: דאיתא שם דאבלות הוא מצוה דיחיד. וביאר שם רש”י דזה נלמד מקרא בירמיה אבל יחיד עשי לך. וברש”ש שם תמה דל”ל קרא, פשיטא דרק אבל מצווה להתאבל ולא אחר. ובשו”ת ושב הכהן סי’ צ”ג ביאר דברי רש”י דאיצטרך הך קרא ללמד דאפילו באבלות המוטל על הרבים, כגון אבלות דמלך או נשיא, מ”מ חשיב מצוה דיחיד, ע”ש. וחזינן דאף באבלות על איש א’ המוטל על הציבור בכללות, אכתי מיקרי אבל יחיד כלפי כל או”א מבני הציבור. והביאור כנ”ל, דאין לדמות אבדת המלך כלפי א’ לאבדתו כלפי חבירו. ואינו דומה תכונת אבלותו של א’ על הנשיא לאבלותו של אחר עליו.

אך אכתי צ”ב דמה ענין אבלות ציון וירושלים לאבלות של אדם שמת לו מת. ואיזה צד השוה יש ביניהם דעי”ז שייך לכלול אבלות פרטית שלו בהדי אבלות של כלל ישראל אודות ציון וירושלים.

ונראה בזה דשונה אבלות ציון וירושלים מכל שאר אבלות בעולם. דהרי נאמר במגילת איכה לגבי אבלות זו, “אין מנחם לה”. וענין זה נשנה כמה וכמה פעמים במגילת איכה בלשונות שונות. והטעם דאין לה מנחם היינו משום דהנביא מקונן ואומר מה אעודך מה אדמה לך הבת ירושלם מה אשוה לך ואנחמך בתולת בת ציון וגו’. ואיתא ברש”י שם מה אעידך ומה אדמה לך לומר לך מה תתמה על שברך הלא אף לאומה פלונית אירע כמותך. מה אשוה לך ואנחמך כשבאה צרה על אדם אומר לו אף בפלוני עלתה כך נחומים הם לו ע”כ. וזהו יסוד ושורש של נחמה בעלמא, לשתף אדם אחר עם האבל בצרת אבלותו. דעי”ז דאומר לו דגם לאחר אירע כך, הרי מכניס אחר עמו לסבול עול האבלות. ועי”ז הרי אומרים לו אין אתה סובל לבד בנשיאות עול זה, דהרי גם אחרים סובלים עולך עמך. אבל לגבי ירושלים הרי הפסוק מעיד ואומר דאין לדמותו לשום צרה בעולם. ולכן אומר הנביא מה אשוה לך ואנחמך הרי אין שום אופן להתחיל בנחמה כלל לגבי אבלי ציון וירושלים.

ואעפ”כ הרי כתיב אנכי אנכי הוא מנחמכם. דהקב”ה יש לו כח לנחם מי שאין לו שום מהלך לנחמה. דאע”ג דאין בכח בנ”א לנחמו כיון דאין דומה אבלותו לשום צרה אחרת, אעפ”כ הקב”ה בעל הכחות כולם יכול לנחם אף אבל כזה.

ומפני זה בחרו לנחם אבל על קרובו בברכה זו, המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים. כי עי”ז המברך מכיר ומודה כי לאחר כל התנחומין סוכ”ס אין לדמותו לגמרי לשום אבלות אחרת, וכל אבדת קרוב הוא עולם בפני עצמו שאינו שייך לאבלות חברו. ולכן באמת אין בכחנו לנחמך נחמה גמורה. אבל יש אבלות אחרת כזה שאין לדמותו לשום אבלות שאין בכח בן אדם לנחם. וזהו אבלות ציון וירושלים דכתיב בה בהדיא (א:ט) אין מנחם לה. ואעפ”כ כתיב אנכי אנכי הוא מנחמכם. דהקב”ה לבד מנחם אבל כזה שלא כדרך הטבע. ולכן כלפי נחמה כזו יש לכלול  כל אבלים בכלל א’, ולומר להם דהקב”ה ינחם אותם כמו שהוא מנחם אבלי ציון שלא כדרך הטבע.

ונהי דנחמה זו ודאי למעלה מדרך הטבע, אבל יש להבין מהו מהלך של נחמה זו. דמאחר דאין כח לדמות צרת אבלותו לאבלות אחרת, מה טבעה של נחמה כזו.

ונראה הביאור עפמ”ש בישעיה (סו:יג) כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם ובירושלים תנחמו. הרי דימה הכתוב נחמת ה’ לנחמה שאמו של אדם מנחמתו. והיינו דאין נחמה כנחמת אמו של אדם. ומהו באמת כחה של אמו לנחמו.

דבר זה גילה לנו החיד”א בספר צוארי שלל וז”ל כי המנחם לחבירו בצרתו יאמר המתנחם לו יש נפש המנחם תחת נפשי גם אנכי אנחמהו כמו שאמר איוב (טז:ב) אך אם המנחם יש לו חלק בצרה ההיא ומנחם, מתקבלים דבריו כי גם הוא הולך וצוער, וזה כאיש אשר אמו תנחמנו שהאם עניה צוערה בכל צער בנה כי בנפשה הוא וכשהיא מנחמת תתקבל נחמתה לפי שיש לה חלק בצער ההוא כן אנכי אנחמכם שיש לי כביכול צער ובירושלם תנוחמו תשבע הקב”ה שלא יבא בירושלם של מעלה וכו’, ונמצא דיש לו כ”י חלק וז”ש אנכי היא השכינה שיושבת בגלות ויש לי כ”י צער אנכי ראוי לנחמכם, ע”כ.

וזהו הצד השוה שבין תנחומי אבלות של כל יחיד ויחיד עם נחמת אבלי ציון וירושלים. דבשניהם יש ענין של “מה אעודך מה אדמה לך, מה אשוה לך ואנחמך”. ולכן בשניהם מהלך הנחמה הוא דוקא על ידי נחמת אמו המרגישה בצערו. ולגבי אבלות ירושלים ודאי יש לו לשכינה חלק בצער זה כביכול, דאין כסאו למעלה שלם עד שיבנה בית המקדש למטה, וכמ”ש החיד”א. וגם לגבי צרת כל יחיד ויחיד אמרו חז”ל במשנה סנהדרין דף מו. אמר רבי מאיר בזמן שהאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי. ולכן הקב”ה מנחם כל אבל כדרך אשר אמו תנחמנו, על ידי נשיאת עול צרתו עמו.

אין בפי מלים לתאר גודל התמסרות אמי מורתי ע”ה לבניה וצאצאיה, ואיך ששתפה עצמה בצערן ובשמחתן. דאגתה אנחתם, והצלחתם שמחתה. ותמיד טרחה ועמלה להועיל ולהיטב להם בכל מאי דאפשר.

אבל לא היתה מדה זו מצומצת לבניה וצאצאיה בלבד, אלא כל מכיריה וחברותיה הרגישו בה נשיאות עול בין בצערן ובין בשמחתן. אצלה לא נמצא שום קשר ושייכות עם מישהו שתוכנה שכלי בלבד, אלא התקשרה עמהם קשר לבבי עד שצערן היה צערה ושמחתן היתה שמחתה.

ובאמת, מדה זו מהוה פירוש וביאור ויסוד למדה אחרת שהיתה בה. אמי מורתי ע”ה היתה מעין נובעת עידוד וחיזוק עצה ותושיה לכל מכיריה. והרי יסוד כח לעודד ולחזק הזולת הוא היכולת להשתתף בצרת חבירו ולהרגיש באמת היגון ואנחה שבלב חבירו. ועי”ז הרי ממילא דבריה שיצאו מן הלב נכנסו אל הלב של השותין בצמא את דבריה. וכל מי שזכה להיות במחיצתה שמעו גם ראו איך שהכניסה עצמה במצבו של כל או”א כדי לשקול במאזני צדק כל צדדי הנידון שעליו נשאלה.

אבל מדה זו בלבד אינה מספקת לתפקיד כזה ליעץ ולעודד הזולת. דלזה נצרכת ג”כ חכמה ובינה יתרה. ואמי מורתי ע”ה נתברכה במעלות אלו במדה גדושה. ועי”ז דקרו עיני שכלה לתוך תוכו של כל אדם ועמדה על מדותיו מעלותיו וכחות נפשו וכחות אלו יישרו והורו הדרך לפני כל נבוך.

והנה הספר כבר היה עומד לדפוס בחייה ושמחה עליו שמחה גדולה, ופתאום טרם שנגמרה המלאכה, נלקחה מאתנו. ועלה בדעתי לשנות שם הספר להיות נקרא גם על שמה. אך שבתי וראיתי דקריאת שם הספר על שם אבי מורי זצ”ל, היא היא קיום קריאתו על שמה. דכבר העידה על עצמה שמסרה כל כחותיה וכל נפשה לאבי מורי זצ”ל. והיא היתה שותפה מלאה בכל עבודתו ותורתו, וכל שאיפותיה להצלחתו. על כן אמרתי דשם “מתנת אהרן” כולל גם זכרון לאמי, דכמו שנהגה בחייה כך עלי לנהוג בזכרונה, וזכרון א’ עולה לכאן ולכאן.

ויהי רצון שכשם דאבל של אמי מורתי ע”ה אירע בתוך אבלות דציון וירושלים, כך אתנחם ותתנחם משפחתי בתוך שאר אבלי ציון וירושלים, ונזכה כולנו בקרוב למאי דכתיב כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם ובירושלים תנחמו. אמן כן יהי רצון.

 

Rabbi Nosson Levine is a son of Rabbi Dr. and Mrs. Aaron Levine z”l. He serves as the Mara D’asra of the Bais Medrash of Somerset Walk in Lakewood, New Jersey. and as a Maggid Shiur at the Beis Medrash of the Mesivta of Clifton.