Rabbi Nosson Levine
The following article appears in the introduction to the two volume sefer Matnas Aharon authored by Rabbi Nosson Levine in honor and in memory of his parents, Rabbi Dr. and Mrs. Aaron Levine z”l. The sefer is available from the author and can be found in Otzar HaHochma.
דברי זכרון לכבוד אאמו”ר זצ”ל
אמת קנה ואל תמכור (משלי כג, כג)
קודם סדר קרבנות אנו אומרים תפלה קצרה לעולם יהא ירא שמים בסתר ובגלוי ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו וישכם ויאמר רבון כל העולמים לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים מה אנחנו מה חיינו מה חסדנו מה צדקנו מה כחנו מה גבורתנו וכו'”. ומקור הנוסח הוא מתנא דבי אליהו פרק כא’. ודקדקו המפרשים על כפל הלשון, דבתחלה אומרים ומודה על האמת, ודבר זה ודאי נצרך להמשך התפלה, דהרי אח”כ אומרים מה אנחנו מה חיינו וכו’, וכדי לבטא ענין אפיסת כחות עצמיים באמת ובלב שלם, צריך עבודה רבה במדת “מודה על האמת” דאין לנו מצד עצמנו כלום. אבל מה צורך בהוספה שהוסיפו אח”כ “ודובר אמת בלבבו”. ומאי אתא לרבויי בלשון זה.
ונראה דמבואר מכאן יסוד נחוץ במדת האמת, דאע”ג דאדם צריך לעבוד על מדת האמת לגבי עצמו, ולשרש אחר כל נטיעת שקר כלפי מבטו על עצמו, אבל בהתיחסותו לחבירו פנים חדשות בעי, דלגבי חבירו צריך אדם לחפש אחר מעלותיו ומדות טובות שיש בו. ואותן כחות של דרישה וחקירה שמשתמש בהן לחפש אחר מדות רעות והפסדים הנמצאים בעצמו צריך להשים פניהם מול מדות טובות ומעלות שבחבירו. וכן אותן כחות של העלמה והעברת עין על מדות טובות ומעלות שיש בעצמו שצריך אדם להשתמש בהן כדי שלא יהיו מעלותיו לשחד נגד עיניו, צריך להשתמש באותן כחות עצמן לכסות ולהעלים מעיניו חסרונות ומדות רעות של חבירו.
וע”כ כשבא אדם לבטא בשפתיו דלית ליה מגרמיה כלום ולומר מה אנחנו מה חיינו וכו’, הקדים התנא דבי אליהו הקדמה נחוצה לזה, דלא מיבעי דצריך להיות מודה על האמת, אלא צריך ג”כ להיות דובר אמת בלבבו, “בלבבו” דייקא. דכל אריכות הזו של ביטול כחי ועוצם ידי וביטול חשיבות עצמי, צריכה להיות דוקא בלבבו, דהיינו בינו ובין עצמו, אבל בהתיחסותו לחבירו, אין לומר ח”ו מה אתה מה חייך מה חסדך וכו’. אלא אדרבא, עליו לומר מה גדול אתה מה חשובין חייך מה רבו חסדך וכו’.
ומדה זו למדנו מהנהגת הקב”ה עם בני אדם, קרוצי חמר, בשר ודם. דע’ במדרש בראשית רבה פ”ח אות ה’, אמר ר’ סימון בשעה שבא הקב”ה לבראת את אדם הראשון נעשה מלאכי השרת כתים כתים וחבורות חבורות מהם אומרים אל יברא ומהם אומרים יברא הדא הוא דכתיב חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו. חסד אמר יברא שהוא גומל חסדים ואמת אמר אל יברא שכלו שקרים צדק אמר יברא שהוא עושה צדקות שלום אמר אל יברא דכוליה קטטה מה עשה הקב”ה נטל אמת והשליכו לארץ הדה הוא דכתיב ותשלך אמת ארצה אמרו מלאכי השרת לפני הקב”ה רבון העולמים מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסיה שלך תעלה אמת מן הארץ הדה הוא דכתיב אמת מארץ תצמח. ע”כ.
ובמפרשים שם הקשו, אמאי השליך הקב”ה דוקא מדת האמת ארצה כדי לברוא את האדם. הרי היה יכול להשליך מדת שלום ארצה. ואדרבא, לכאורה זה עדיף דהרי חותמו של הקב”ה אמת וכמו שתבעו מלאכי השרת אח”כ כדאיתא שם במדרש משא”כ מדת השלום.
אלא נראה דדוקא לגבי מדת האמת שייכת הנהגה כזו להשליכו ארצה, דהרי זהו עצמיות של הנהגת מדת האמת. דאמת בעי הנהגה של דובר אמת בלבבו. דלא מיקרי אמת אלא לגבי עצמו, אבל לגבי אחרים אדרבא משתנה צורת בקשת האמת לבקשת מעלות דוקא ולא חסרונות.
הרי כדי לברוא אדם הראשון הוצרך הקב”ה להשליך ארצה מדת האמת על אף שהוא חותמו של הקב”ה. וכל עיקר התיחסות של הקב”ה עם אדם הראשון היא בהעלמת דקדוק מדת האמת בבחינת דובר אמת בלבבו.
וכן מצינו דמדת האמת נמנית בין י”ג מדות של רחמים וביארו רש”י ותוס’ והרא”ש דאמת הנזכרת שם היינו אמת לקיים הבטחת שכר סוב לעושה מצוה וכאן אין האמת מורה על קיום דברו לפרוע מעוברי רצונו. ומבואר כנ”ל דכל לגבי אחריני צורת האמת הוא לדרוש סוב ולא לחפש אחר הרעה.
והרי חייבים אנו להתדמות למדותיו של הקב”ה. וכמו שהקב”ה בהתיחסותו עם בנ”א בכלליות מתנהג במדה של ותשלך אמת ארצה, ואדרבא כל שבא להתנהג עמנו באמת היינו לשלם שכר טוב לעושי רצונו, כמו כן בנ”א בהתיחסותו לחבירו, צריך להתנהג באופן זה ולהיות דובר אמת בלבבו דוקא ולגבי חבירו לדרוש אך טוב.
וזהו מ”ש הפסוק אמת קנה ואל תמכור. (ואע”ג דחז”ל דרשוהו לענין תורה אבל מ”מ אין המקרא יוצא מידי פשוטו.) והקושיא עולה מאליה, דאם שאין לו מדת האמת חייב לקנות אותה, כ”ש שלא ימכרנה אחר שכבר נמצאת בידו, ומאי קמ”ל “ואל תמכור.” אלא הביאור הוא כמ”ש דאמת הוא דבר שיש לו לרכוש לעצמו, ולא להשימו על אחרים. והיינו דאין לדון חבירו ע”פ גדרי אמת שקבע לעצמו. דאמת שלו היא מיוחדת אך לו, ולגבי חבירו יש צורה אחרת להנהגת מדת האמת, לבקש אמיתת מעלותיו, ולא חסרונותיו.
אבי מורי זצ”ל היה אוצר בלום מלא וגדיש חכמה יראת שמים ומדות סובות וברוב כשרונותיו ותבונתו העמוקה הכין מסגרת חדשה של ספרי הלכה בעניני חושן משפט, שמטרתן לנתח ולעיין בבעיות הזמן בעניני עסקא ומסחר, ואיך להתנהג בהם על פי הלכה ודרך הישר והטוב שעליו צוותה התורה הק’. חכמת אבי מורי כבר נתפרסמה בשורות ספריו וכתביו. ובין השורות נתגלו גם יראתו וישרותו.
בין אוצר מעלות ומדות טובות של אבי מורי זצ”ל, המדה שפעלה בי רושם העמוק ביותר היא מדת האמת שקנה. וכל מכיריו מעידים עליו שכמעט לא היה שייך אצלו ענין של שקר, והיה נראה בחוש איך שנפשו היתה עגומה עליו ופניו נפלו במקום נדנוד שקר. ומרגלא בפומיה סיפור של עיר קושטא, עיר של אמת שאף אחד לא היה משקר, ובזכות זה לא מת אדם קודם זמנו (סנהדרין צז.). ושמעתי ממנו דברי גמ’ אלו כמה וכמה פעמים, וגם הרחיב בה בדרשותיו ובספריו וכתביו. והראה בזה תכונתו איך שאמת היתה מיסודי נפשו, וכמ”ש רבינו יונה בשערי תשובה עה”פ ואיש לפי מהללו, דתכונת אדם ניכרת על ידי מה שהוא מהלל ומעריך ומחשיב.
אך לעומת זה, היה אבי מורי זצ”ל מלומד להפליג בשבחיו של אחרים ולכבד כל אדם יותר ויותר ממה שמגיע לו. ונודע בשערים איך שהיה מפאר כל מי שכיבד לנאום בבית הכנסת שכהן בו כשלושים שנה, בכמה תוארים וקילוסים. והיה דבר זה בעיני כתרתי דסתרי דמחד גיסא הקפיד בתכלית הדקדוק במדת האמת, ומאידך גיסא “הרחיב” גבולות האמת לגבי כבוד אחרים.
אבל באמת, זוהי גופא צורת מדת האמת, וכפי שיסד לנו הבורא בעת בריאת אדם הראשון, וכמ”ש. וקיים אבי מורי בעצמו מאמר הכתוב אמת קנה ואל תמכור. לגבי עצמו נהג בדקדוק האמת לחפש ולשרש אחר כל נדנוד שקר וטוב מדומה. אבל לגבי אחרים חיפש ודרש וחקר איך לכבדו ולמצוא בו (ואף לפעמים להמציא לו) איזה מעלה ותואר של כבוד.
והנה קראתי ספר זה על שמו “מתנת אהרן” עם הוספת רמז לשמי בתיבת “מתנת”, ואני תפלה דעי”ז אזכה לקיים ברא מזכא אבא, ויהיה לו הספר לנחת רוח בגן עדן ולעילוי נשמתו הטהורה. יהי זכרו ברוך.
Rabbi Nosson Levine is a son of Rabbi Dr. and Mrs. Aaron Levine z”l. He serves as the Mara D’asra of the Bais Medrash of Somerset Walk in Lakewood, New Jersey and as a Maggid Shiur at the Beis Medrash of the Mesivta of Clifton.